<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן ל"א</h1>
<h2>דף כ.</h2>
וכן נראה לי דכשמונה ל' צריך למנות עד מקצת יום ל', מדאמרינן במגילה פ"ב וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד הנץ החמה, ואמרינן בגמרא סד"א תיהוי כראיה ראשונה של זב וראייה ראשונה של זב וכו' ליטבול ביומיה וכו' עד קמ"ל כיון דבעיא ספורין ספירה ביממא הויא, אלמא כל דבר דלא סליק ביומיה דבעי ספירה לא אמרינן מקצת הלילה ככל היום עד למחר, ונראה נמי דאבל בשביעי שלו לא יצא מפתח ביתו עד הנץ החמה דומיא דשומרת יום, וכן ביום ל' לא יגלח עד הנץ החמה, מיהו לענין שמועה רחוקה דלא בעיא ספורין אלא שעה אחת סלקא אפילו בלילה, ושוב מצאתי בתוספות רבי יצחק ב"ר מרדכי וזה לשונו מספקא לרבי הא דאמר מקצת היום ככולו אי חשיב נמי מקצת לילה ככולו או מקצת יום דוקא בעינן, ונפ"מ אם באה לו שמועה רחוקה בלילה וישב מקצת לילה אם מותר לרחוץ קודם שהאיר היום, ולבסוף כתב דאסור משום דבלילה לא מוכחא מילתא שהרי דרך בני אדם לחלוץ מנעליהם בלילה, ורבי שמואל כתב נוהגים העם לישב מקצת יום שביעי ביום ולא בלילה, ומה שיושבין מקצת לילה באבילות אינם מחשיבין אותו אלא ביום, ולא ידענא טעמא מאי עכ"ל רבינו שמואל, ואני כתבתי טעם טוב בפנים וחילקתי בין שמועה קרובה לשמועה רחוקה.
